דייסי, בביצוע 'הייסורים והאקסטזה של סטיב ג'ובס' PRI החיים האמריקאיים האלה חזר בו מהשידור הפופולרי ביותר שלו אי פעם, מר דייסי הולך למפעל אפל, מכיוון שהוא מכיל ייצור משמעותי, המארח והמפיק הבכיר איירה גלאס הוכרז היום . קטע מהתוכנית האישית של מייק דייסי הייסורים והאקסטזה של סטיב ג'ובס , הוא הורד 888,000 פעמים והזרם עוד 206,000.
מר דייסי אמר שהוא מתחרט על התרת הצגתו של איש אחד - שילוב של עובדות, זיכרונות ורישיון דרמטי - שיחויבו כעיתונות.
הטעות שלי, הטעות שאני באמת מתחרט עליה, היא שהיה לי אותה בתוכנית שלך כעיתונות, והיא לא עיתונות. זה תיאטרון, כתב.
בהצגה, מר דייסי מספר על ביקור במפעל ה- iPhone ו- iPad של FoxConn בשנזן, סין. לשמע הקטע, זירת מסחר כתב סין רוב שמיץ, שכבר עשה לא מעט דיווחים על שרשרת האספקה של אפל, הטיל ספק באמיתות חוויותיו של מר דסיי. מר שמיץ איתר את המתורגמן של מר דייסי בשנזן, והיא חלקה על הרבה מהחומר בהצגה.
ההמצאות כוללות את אחד הרגעים הדרמטיים ביותר שלו, שכלל עובד מפעל שנפצע המפעיל אייפד לראשונה (האייפד של מר דייסיס) בידו הסרוגה, ואת הטענה כי פגש עובדי מפעלים רבים מתחת לבית הקבוצות. (גם זה התגנב לעיתון הזה .)
דייסי שיקרה לי החיים האמריקאיים האלה המפיק בריאן ריד במהלך הבדיקה שעשינו על הסיפור, לפני שהוא שודר, כתב מר גלאס. זה לא מתרץ את העובדה שלעולם לא היינו צריכים להעלות את זה לאוויר. בסופו של דבר זו הייתה הטעות שלנו.
מתי החיים האמריקאיים האלה בודקי עובדות ביקשו את פרטי הקשר של המתורגמן שלו, מר דייסי אמר כי מספר הטלפון הנייד שלה כבר לא עובד ואין לו שום דרך להגיע אליה.
בשלב זה היינו צריכים להרוג את הסיפור, אמר מר גלאס. אבל דברים אחרים שדיייזי סיפרה לנו על פעילותה של אפל בסין, נבדקו, ולא ראינו סיבה לפקפק בו. לא חשבנו שהוא משקר לנו ולקהל לגבי פרטי סיפורו. זו הייתה טעות.
החיים האמריקאיים האלה הקדיש את התוכנית בסוף השבוע לתיקון הטעויות ביצירה, כולל ראיונות עם מר שמיץ, מר דייסי והמתורגמנית שלו, קתי לי. שלמעשה נשמע כמו סוג הטיפוסי שלך, שהם לעולם לא מה שהם נראים החיים האמריקאיים האלה סיפור על שאפתנות, נפילות אנושיות וגחמות האמת והאמנות. התחנה הביתית של התוכנית, WBEZ שיקגו, ביטלה גם את ההופעה החיה של מר דייסי בתיאטרון שיקגו ב -7 באפריל והיא מחזירה כרטיסים.
מר דייסי הגיב בבלוג שלו, בסגנון ג'ון ד'אגאטה ב תוחלת החיים של עובדה:
אני עומד בעבודתי. המופע שלי הוא יצירה תיאטרלית שמטרתה ליצור קשר אנושי בין המכשירים המדהימים שלנו לבין הנסיבות האכזריות שממנו הם צצים. הוא משתמש בשילוב של עובדות, זיכרונות, ורישיון דרמטי לספר את סיפורו, ואני מאמין שהוא עושה זאת ביושרה. אין ספק כי נראה שהחקירות המקיפות שנערכו על ידי הניו יורק טיימס ומספר קבוצות זכויות עבודה כדי לתעד את התנאים בייצור אלקטרוניקה.
מה שאני עושה זה לא עיתונות. הכלים של התיאטרון אינם זהים לכלי העיתונות. מסיבה זו, אני מצטער שהתירתי לחיי אמריקה זו לשדר קטע מהמונולוג שלי. החיים האמריקניים הללו הם למעשה מפעל עיתונאי - ולא תיאטרלי - וככזה הוא פועל תחת מערכת כללים וציפיות שונות. אבל זו הצער היחיד שלי. אני גאה שנדמה שעבודתי עוררה סערה הולכת וגוברת של תשומת לב ודאגה מהתנאים המחרידים לעיתים קרובות שבהם מורכבים רבים ממוצרי ההיי-טק שאנחנו כל כך אוהבים בסין.
והתוכנית חייבת להימשך, על פי Cult of Mac, שקיבל את ההצהרה הזו של תמיכה מהתיאטרון הציבורי, שם יסורים פועל כרגע.
בתיאטרון, התפקיד שלנו הוא ליצור בדיות שחושפות אמת - זה מה שמספר סיפורים עושה, זה מה שעושה דרמטי. היסורים והסתמיות בעבודות סטיב מגלים, כפי שיש למונולוגים האחרים של מייק, אמיתות אנושיות בצורת סיפור.
בעבודה זו, מייק משתמש בסיפור כדי למסגר ולהוביל דיונים בנושא חשוב באופן משכנע ביותר. הוא האיר כיצד מעשינו משפיעים על אנשים הנמצאים במרחק חצי-עולמי ובדרך זו דרבן פעולה בכדי לטפל במצב מטריד. זו יצירת אמנות עוצמתית ובדיוק מסוג הסיפורים שהתיאטרון הציבורי תמך בה, וימשיך לתמוך בה בעתיד.
מייק הוא אמן, לא עיתונאי. עם זאת, אנו מאחלים שהוא היה מדויק יותר איתנו ועם הקהל שלנו לגבי מה שהיה ולא היה הניסיון האישי שלו ביצירה.
עדכון: בגרסה קודמת של ההודעה הזו נכתב על NPR החיים האמריקאיים האלה , זה למעשה PRI.
