לא לעתים קרובות באינטרנט כולו יש את משך תשומת הלב הנדרש למשך זמן קריאה ארוך, אך היום נראה היה שכל מה שמישהו יכול לדבר עליו באינטרנט היה העבד של משפחתי , סיפור הכיסוי בגיליון השבוע של האטלנטי .
במאמר, הסופר אלכס טיזון ( שמת במרץ ) פרופילים את לולה, האישה שהיתה העבדת הסוד של משפחתו בפיליפינים, ונשארה עבד כשעברו לאמריקה.
הורי מעולם לא שילמו לה, והם גערו בה ללא הרף, כותב טיזון. היא לא הוחזקה בברזלי רגליים, אבל יכול להיות שהיא כן הייתה.
טיזון מתאר את ניסיונותיו להגן על לולה כילד, ובמקביל להסתיר את קיומה מחבריו. ככל שהוא מתבגר, הוא מנסה לעזור ללולה לשרוד באמריקה - וברגע שההורים של טיזון מתים, לולה מגיעה לגור איתו. בזמן שהיא לפעמים משגעת אותו, היא גם מתקדמת במובנים רבים (כמו ללמוד לקרוא ולחזור לפיליפינים לבקר את משפחתה). וחמש שנים לאחר מותה של לולה, מחזירה טיזון את אפרה לכפר הכפרי בו נולדה.
הביטוי העבד של משפחתי היה נושא מגמה כל היום, שכן כתבים שרו את שבחי המאמר וציינו זאת האטלנטי בדרך חזרה לשורשיה כפרסום מבטל.
אבל קוראות נשים ומיעוטים רבים (פיליפינים בפרט) לא התלהבו באותה מידה, והצביעו על כך שהאמפתיה רק מרחיקה לכת וכי טיזון המתין זמן רב מדי כדי לעזור לולה ברגע שהצליח. אחרים ציינו כי אמו של טיזון עבדה במרכז ההדרכה פיירוויו, בית למוגבלים בהתפתחות שם נקראו אסירים ועברו כריתת רחם כפויה, כריתת כלי דם וסירוסים:
קרא את 'העבד של משפחתי' ורק תרתי משמע להיכנס לסיפור ולהכות אגרוף לכל בן זונה במשפחת טיזון, כולל המחבר.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
הנה איך מרכז ההדרכה של פיירוויו היה למעשה ... מקום בו עונו בני אדם על ידי מפלצות. pic.twitter.com/UtcBGOWeoY
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
מה שאני מופתע ממנו הוא שהאטלנטיק קרא באמת את הסיפור הזה, בכה עליו, אך סירב להעמיק בפיירוויו.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
שימו לב איך אף פעם אחת בסיפור אלכס טיזון לא מתנצל על עצמו? העבדות אינה נסיבתית. זה מכוון.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
היא לא ניקתה מתוך הרגל. היא ניקתה כי היא חוטית נפשית לנקות או שתעמוד בפני התעללות.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
המפלצות במשפחת טיזון בילו עשרות שנים על לקיחת אנושיותה ובמקום התנצלות אנו מקבלים תירוצים? לעזאזל איתך, אלכס.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
אבל אולי מה שהכי מכעיס אותי זה המרה של אלכס טיזון אפילו לא להפנות אצבעות לעצמו כעבד.
- ✡️Josh Shahryar ☪ (@JShahryar) 16 במאי 2017
עד כמה שאני אוהב את הקטע של טיזון ...
האם מישהו אחר זכה לריח מאותו 'נטל האדם הלבן'?
- ניק (@iwriteasiwrite) 17 במאי 2017
התבונן בחומרה קרה במערכת שאיפשרה לטיזונים לשמור על האישה הזו בסוד.
ובהשתתפות ארה'ב בעבדות מודרנית.
- ניק (@iwriteasiwrite) 17 במאי 2017
אלכס טיזון היה שותף לדיכוי המערכתי של עוזרי הבית הפיליפינים וכך גם אתה (חוט תיאוריית קונספירציה):
- מה (@apaagbayani) 17 במאי 2017
מערביים מעירים על היצירה של טיזון. טיפחו אותך בעבדות בכל מאה, כולל זו. YA'LL פשוט מחדש.
- Yna Musico (@YnaMusico) 17 במאי 2017
היכן משתלבים הקולות הפיליפינים שלנו, בהקשר שמרחיק אותנו באופן לא מודע מסיפורינו? האם אנחנו יכולים להיות מעורבים כל כך הרבה?
- Yna Musico (@YnaMusico) 17 במאי 2017
אני כל כך כועס על מאמר העבדים של משפחתי ... האם אנחנו פשוט בסדר עם נרטיבים של עבדים כל עוד מיעוט מסייע לשוט?
- שאנל ליטל (@ שאנל ליטל) 16 במאי 2017
אני נגעל. האם אני אמור להרגיש רע עם הכותב? כשהם מבהירים את זה שהיא ביקשה מחירות?
אני לא מאמין שאנשים אוהבים את זה- שאנל ליטל (@ שאנל ליטל) 16 במאי 2017
כעת הוא מתלונן שהעבד שהמשפחה שלו מעולם לא פרד מעצבן אותו כאשר נתן לה להישאר בביתו. pic.twitter.com/h5FLikuupG
- שאנל ליטל (@ שאנל ליטל) 16 במאי 2017
לא משנה מה רהיטותו, זו עדיין נקודת המבט של בנו של האדון במערכת יחסים לא שוויונית באופן דרמטי https://t.co/Qk4PmrFwpc
- סוקונג הונג (@hongriver) 16 במאי 2017
הוא הפך להיות ילד שלא ידע שמה שמשפחתו עושה לא בסדר - לסופר שיכול לסובב את כל כך יפה
- סוקונג הונג (@hongriver) 16 במאי 2017
שווה לקרוא את כל האשכולות הללו במלואם.
האטלנטי דחה בקשת תצפית של תצפית.