עיקרי סגנון חיים 'תוצרת אמריקה' לעומת אופנה מהירה

'תוצרת אמריקה' לעומת אופנה מהירה

איזה סרט לראות?
 
עובדים מייצרים מכנסי ג'ינס כחולים במפעל הטקסטיל קונגשין ב- 9 בפברואר 2012, בשינטאנג, פרובינציית גואנגדונג, סין.צילום: לוקאס שיפרס / Getty Images



בתחילת החודש הקמעונאית המקוונת נסטי גל הזעזעה את האוהדים כשהגישה בקשה לפשיטת רגל. יקיר המסחר האלקטרוני, שמכר עיצובים מקוריים, פריטי וינטג 'ופריטים של מותגים אחרים, הפך ללהיט ברשתות החברתיות הודות למיתוג חדשני. מותו של עמית אמריקן אפרל, האהוב על אלפי שנים, לא היה מפתיע כל כך, לאחר שכבר מזמן התבשל בסיר למרות הפופולריות של המותג. בעוד ששתי החברות ציינו מספר סיבות, כולל בעיות משפטיות וניהול כושל בגלל ההתרסקויות הכספיות שלהן, גורם מרכזי ומטריד היה גם המפתח - הן שמרו על מרבית ייצורן בארצות הברית.

עלות השכר ועלויות הניהול הגבוהות יותר של תווית תוצרת ארה'ב, אם כי אתיות, מחיר יקר מאוד. מותגים בינוניים שמנסים לשמור על מעמד זה נתקלו במכשולים שמתחרים באופנה המהירה יכולים לעקוף על ידי הצעה של עיצובים דומים במינימום טרחה פיננסית.

שוק האופנה העולמי הוא כיום ענף שנתי של כמעט 3 טריליון דולר. אמנם אפשר לחשוב שמעצבים יוקרתיים עם תגיות המחיר היקרות שלהם הם התורמים העיקריים, אך את רוב הרווחים ניתן לייחס לתעשיית האופנה המהירה. חברות TJX, קמעונאית מוזלת ומחירים נמוכים, למשל, הניבו הכנסות של כמעט 31 מיליארד דולר רק בשנת הכספים 2015. אין זה מפתיע אז שאחד מכל ששת האנשים החיים בעולם כיום עובד בחלק כלשהו של תעשיית האופנה העולמית. זה הופך אותה לתעשייה התלויה ביותר בעבודה על פני כדור הארץ, שרובה ממוקרת למיקור חוץ בעולם המתפתח, במיוחד באסיה, בה שולטים שמות בית מערביים. על פי ארגון זכויות העובדים, ארגון זכויות עבודה עצמאי העוקב אחר תנאי העבודה במפעלים ברחבי העולם, H&M היא יצרנית הבגדים הגדולה ביותר בבנגלדש. מפעל מומבאי.צילום: ניקולס אדמס / Getty Images








עד שנות השישים אמריקה עדיין הכינה 95 אחוז מהבגדים שלה. בשנת 2015, רק 3 אחוזים הופקו בארצות הברית ו- 97 אחוז מדהימים הוצאו במיקור חוץ. מרבית קמעונאי האופנה המהירה רואים היגיון רב בהעלאת שיטות הייצור שלהם למדינות כמו בנגלדש, הודו, קמבודיה, סין וויאטנם בגלל שכרם הנמוך, חוקי העבודה המקומיים הרפים והסכמי הסחר החופשי.

ככל שהמחיר זול יותר, רטוריקת הרווח נובעת גם מהעובדה שלרוב האמריקנים לא ממש אכפת מאיך מייצרים את הבגדים כל עוד הם זולים. ואכן, סקר גאלופ משנת 2013 קבע כי למעלה מ- 55 אחוז מהצרכנים האמריקאים כלל אינם מתאמצים לברר היכן נוצרו הבגדים בעת הקניות. מותגים חדשים מודעים לכך ומכאן פרנואידית לגבי נטילת הסיכון הכספי של ייצור מקומי. הענף כולו מבקש מחירים זולים יותר. מותגים יצהירו בפומבי שזה לא המקרה, אבל, אם לא תשאל כל מפעל את הנושא הגדול ביותר שלו כרגע, לא אכפת לי באיזו מדינה הם נמצאים, הם יגידו 'לחץ עז מה לקוחות להוזיל את המחיר, אמר ל- Business of Fashion אדוארד הרצמן, מייסד Sourcing Journal Online, פרסום סחר המכסה את רשת אספקת ההלבשה והטקסטיל.

עם משהו חדש שנכנס לחנויות מדי שבוע, במקום שתי עונות, למותגים יש 52 עונות בשנה. על מנת לתמוך בייצור המוני זה ביעילות תוך שמירה על מחיריהם הנמוכים, הם רואים בסדנאות זיעה ומפעלי אופנה במדינות העולם השלישי אפשרות קיימא ורווחית. כאשר הקמעונאים המערביים מורידים את המחירים שלהם, אנו נאלצים לעמוד ולהוריד את המחירים שלנו וזה משפיע ישירות על מה שעובדים שלנו מייצרים, אמר בעל מפעל בגדים ממורמר בבנגלדש ל- Braganca בתנאי אנונימיות.

נכון לעכשיו, מעל 4 מיליון איש עובדים בסדנאות הזיעה הללו ועובד ממוצע בבנגלדש, מרוויח כ -67 דולר לחודש, שמסתכם רק במעט יותר מ -2 דולר ליום. כיום, הם בין עובדי הבגדים בעלי השכר הנמוך ביותר בעולם. בנוסף, מעל 85 אחוז מהעובדים הללו הם בעיקר נשים שאין להן יתרונות בריאותיים או כל סוג של ביטחון כלכלי. האיחוד אינו חוקי ותנאי העבודה רק בלתי נסבלים. אולם שכר נמוך ותנאי עבודה לא בטוחים אלה מתרצים על ידי רוב החברות הגדולות מתוך הנחה שהם בסופו של דבר מספקים משרות למי שזקוק לכך. למרבה הצער, אפילו טרגדיות כמו התמוטטות סדנת ראנה פלאזה בדאקה שבבנגלדש, שהרגה יותר מ -1,000 עובדים, לא עשתה מעט שינוי של השקפתם.

ההזדמנויות הוחמצו להמציא את שרשרת האספקה ​​מחדש ואני לא יכול לומר בביטחון שלא תהיה חזרה על רנא פלאזה מבחינת היקף. מאות אנשים קיפחו את חייהם, נפצעו או נפגעו בבריאותם על ידי ייצור בגדים מכיוון שרנה פלאזה ותעשיית הבגדים נותרים מסוכנים, מזהמים וחסרי אנרגיה כשלא צריך להיות שום דבר מהדברים האלה. קמעונאים הורשו לשלוט ולהוביל משא ומתן לאחר מכן ולא היו חסרי אנוכיות באופן שפנו אליהם, הסופרת והעיתונאית הבריטית ב 2015 תיעודי אופנה מהיר. העלות האמיתית אמרה לוסי סיגל בראיון.

אך עד כמה קשה לתעשייה בהיקף מיליוני דולרים להבטיח שכר מחיה הוגן של עובדיה ולהבטיח את בסיסי ביותר בזכויות האדם?

כל כך הרבה מאיתנו סיפרו את סיפור הזיעה המבוסס על יחס שגוי של סכום אפס. זה מוסבר כמשפר את התנאים או לוקח עבודה. אנו יכולים לבנות מערכות טובות יותר כדי לשמור על עבודות אלה תוך יישום תנאים המכבדים את כבוד האדם הבסיסי ביותר של העובדים ואת הבריאות ארוכת הטווח של כדור הארץ זה שכולנו מכנים בית, אמר אנדרו מורגן, לאחר הייצור - הוא היה מנהל העלות האמיתית. אני לא יכול לחשוב על אף תעשייה אחרת כיום שמכריחה אותנו בצורה כה ברורה להתמודד עם ההשלכות של גלובליזציה, זכויות אדם, זכויות נשים ומסלול ההתנגשות הסביבתי שאנו נמצאים בו, הוסיף.

הסיכונים של שרשרת האספקה ​​הלקויה ניתנים בסופו של דבר על ידי הפגיעים ביותר ובתחתיתם, שאין להם שום אלטרנטיבה אלא להיות חלק ממנה. הם אלה שמשלמים את המחיר עבור הבגדים הזולים שאנו קונים. עם זאת, הענף משתנה לאט אבל בטוח ומתחיל בצמרת. חלה שינוי, אם כי איטי, במאמץ לשנות שיטות ייצור אלה. קרינג, החברה שעומדת מאחורי מעצבי העל, כולל סטלה מקרטני, סללה דרך חדשה בעולם האופנה לקיימות. מוקדם יותר השנה הודיעה בורברי על כוונתה להשקיע 50 מיליון ליש'ט כדי להרחיב ולהעביר את מרבית הייצור שלה לצפון אנגליה. פיפל טרי, האחים ברוקס וזדי הם מותגים שמשיגים את הרפורמציה המובילה בקטגוריה במירוץ לסגנון בר קיימא.

אולף שמידט, סגן נשיא לטקסטיל וטכנולוגיות טקסטיל במסה פרנקפורט, אחת מחברות ירידי הסחר הגדולות בעולם, מארגן את תצוגת האופנה האתית בברלין ומשבח את העובדה שכיום קיימות הופכת לאבן פינה למספר הולך וגדל של הקונים. לצרכנים יש כיום מגוון רחב של מותגי אופנה עכשוויים ששורשי קיימות לבחירה. למשל, בירידים שלנו יותר מ -160 תוויות מציגות את הקולקציות שלהם בכל עונה ועובדות בצורה ברת קיימא ושקופה.

מכיוון שהצעד הגדול ביותר לקראת קיימות וקניות בהשראה הומניטרית יכול להיעשות רק על ידי הצרכן. התווית Made In USA אומנם גובה מחיר גבוה יותר, אך בהחלט זה האתי יותר.

מאמרים שאולי תאהבו :